רמב"ם על משנה נדה ו׳

1 בא סימן התחתון עד שלא בא העליון כו': עד שלא בא התחתון אמרו אע"פ שאי אפשר הוא סברת חכמים אמנם לרבי מאיר אפשר שיבא העליון ולא יבא התחתון ולכן לא חולצת לפי שהסמיכה היא על הסימן התחתון וכבר ידעת שהאשה לא תחלוץ עד שתביא ב' שערות ומותר היבום בקטנה זולת לרבי מאיר שהוא מקיש אשה לאיש ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת ואל החכמים האומרים שלא יתראה סימן העליון אלא אחר שנראה הסימן התחתון ואפילו בדקנו ולא מצאנו נאמר הנה נפל וסימן התחתון הוא הבאת ב' שערות וסימן העליון סימני השדים אשר קדמו וכבר התבאר לך שלדברי הכל על סימן תחתון סמכינן ולזה אמרו כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על העליון ומבואר שאין אצלינו סימן עליון אלא באשה לבד כי אין לאיש סימן עליון ואין הלכה כרבי מאיר:

2 כיוצא בו כל כלי חרש כו': מכניס הוא שיהיה נקוב נקב אפשר שיכנס המים ממנו לכלי אם תשים זה הכלי על פני המים ובלי ספק שכל נקב הוא בזה השיעור אם מלא זה הכלי במים יוזל ממנו וזה אשר יקראהו מוציא משקה וכבר בארנו זה במסכת כלים שכל כלי חרס ינקב בכונס משקה אשר יפסל ולא יאות שיהיה גיסטרא ר"ל יושב לקבול ההטפחה ואז לא יקבל טומאה כן ג"כ אם ינקב כמוציא משקה הנה הוא פסול לגסטרא ולא יאות אליה ולכן לא יקבל טומאה לסיבת זה מה שזכרנו לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא לפי שגיסטרא עצמה אמנם נעשתה לקבל ההטפחה ואם תהיה מטפחת נצטרך אליה לנושא אחד ואמר יש שהוא מוציא ואינו מכניס ר"ל שיש קצת כלי חרס לקצת העניינים שאם ינקב במוציא משקה לבד ואינו מכניס משקה יהיה כשר וזה לקדש בו מי חטאת לפי שמכניס ואינו מוציא כשר למי חטאת ויהיה לשון המאמר ממה שבארנו כל כלי חרס שפסול למי חטאת פסול לגיסטרא ויש שפסול לגיסטרא ואינו פסול למי חטאת: וכבר התבאר בשני מאהלות שאבר שיש בו עצם מטמא במגע ובאהל ואם לא יהיה בו עצם אינו מטמא באהל וזאת היא התועלת בידיעתינו מזה האבר אם יש לו עצם אם לא וכבר התבאר בהש"ס שאלה הפרקים אשר בהם הצפורנים אם נעדר הציפורן אע"פ שהאבר נשאר בגדלו ובבשרו הנה הוא מטמא במגע. ובמשא ואינו מטמא באהל:

3 כל המטמא במדרס מטמא טמא מת כו': אמר השם יתברך בזב והיושב על הכלי אשר ישב עליו וגו' ובאה הקבלה יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו כבר התבאר שהכלים אשר לא יאותו למשכב ומושב לא יטמאו במדרס הזב והם מטמאין טומאת מת וזהו כונת אמרם בזב עמוד ונעשה מלאכתינו ואין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתינו וכבר התבאר זאת הכוונה בפרק שני מכלים וכן בארנו ענין המדרס בי"ח מכלים:

4 כל הראוי לדון דיני נפשות כו': כמו שמבואר בסנהדרין זאת המשנה לרבי מאיר שמחשב שסומא באחת מעיניו פסול לדון ויקבל מופת מאמרו יתברך על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ולכן סומא באחד מעיניו פסול לדון וכשר להעיד אצל רבי מאיר אמנם אצל חכמים הנה הוא כשר לדון מאחר שהעיקר אצלינו שגמר דין כשר בלילה כמו שהתבאר בסנהדרין ואע"פ שראית נגעים לא תהיה בלילה כמו שבארנו בנגעים כן גם כן סומא באחד מעיניו ידין ואע"פ שיהיה פסול לראות רגעים ואין הלכה כר' מאיר: ואשר חייב שלא שם הש"ס זאת המשנה באוהב ושונא אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדין כמו שהתבאר במקומות מן הש"ס להיותו ענין נעתק במהרה והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על ענין האמצעית ואין בכחו אלא שיאמר ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון:

5 כל שהוא חייב במעשרות כו': מבואר הוא שמיני הבשריים והגידים והביצים כולן טמאין טומאת אוכלין ואין בהם מעשרות לפי שהם אינם מגידולי קרקע:

6 כל שהוא חייב בפאה כו': גדר הדברים אשר יחייבו במעשר אינם מגדר הדברים אשר יחייבו בפאה שבגדר הפאה נאמר כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפאה ואמר בגדר המעשר כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ חייב במעשר וכבר בארנו אלו הכללות במקומם והצורך אליהם מהם כבר הובן:

7 כל שהוא חייב בראשית הגז כו': כבר בארנו בי"א מחולין שראשית הגז יחוייב למין הצאן לבד והמתנות והם הזרוע והלחיים והקיבה יחוייב לצאן ולבקר ולעזים זכריהן ונקביהן:

8 כל שיש לו ביעור יש לו שביעית כו': אמר השם יתברך בשביעית ולבהמתך ולחיה אשר בארצך וגו' ואמרו בספרי כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וזה הוא כוונת הביעור רוצה לומר שיסיר אלה הצמחים מביתו אם כלו מן השדה וכבר התבאר זה כולו ונתאמת במסכת שביעית ושם דברים לא יעקר שרשם בשום פנים מן הארץ כמו עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והם עלי הלוף והנענע שקורין מינט"ה ואלה וכיוצא בהם יחוייב להם משפט השביעית ולא יחייבו בם הביעור לפי שהיא לא תכלה מן השדה:

9 כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כו': קשקשת הם הקשקשים וסנפיר הם הכנפים וזה מגיע לידיעת מיני בעלי חיים ותועלתו בידיעת הטמא והטהור מן הדג ולידיעת הבהמה מן החיה כפי מה שיתבאר בחולין:

10 כל הטעון ברכה לאחריו כו': ידוע הוא שהמצות כלם מברך עליהם עובר לעשייתן כמו הציצית והתפילין והמזוזה והסוכה והלולב וזולתם ואין חיוב ברכה אחרי העשותם:

11 תינוקת שהביאה שתי שערות כו': כבר בארנו פעמים רבות שאלה ב' שערות לא יועילו ולא יהיו סימני הבגרות אלא אם ימצאו בפגישת זמן המורגל והוא י"ב שנה ויום אחד לתינוקת וי"ג שנה ויום אחד לתינוק וכל עוד שיהיה פחות מאלה השנים וימצא להם הב' שערות הנה הוא שומא ואינם סימני הבגרות ולשון נקיה הוא בקראן לשער גב הערוה זקן ופסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ואם תביא ב' שערות והיה לה י"ב שנים ויום אחד אינה ממאנת ואם לא נמצאו לה ב' שערות תמאן ואפילו היתה מכ' שנה אלא אם יתאמת שהיא איילונית כפי מה שהתנינו כי היא אז לא תמאן וזה אם לא בא עליה אחר י"ב שנה ויום אחד אמנם אם בא עליה בזמן הזה היתה מקודשת בביאה שהיא דאורייתא ואינה יכולה למאן ואע"פ שלא נמצאו לה ב' שערות כי אנחנו נאמר שמא נשרו מאחר שהגיעה לכלל שנותיה וזהו המשל המבואר בזה הדין וכבר זכרנו זה ביבמות וזו היא הסברא האמתית אשר יתראה מעיון הש"ס:

12 שתי שערות האמורות בפרה כו': אמרו בש"ס הלכה כדברי כולן להחמיר ויהיה כפי מה שאספר אם יהיו שתי שערות כדי שיהו נטלות בזוג אשר הוא הפחות שבשיעורים אינה ממאנת ואינה חולצת עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעיקרן:

13 הרואה כתם הרי זו מקולקלת כו': מבואר הוא שזה הכתם הוא שתמצא טפת דם בבגדה כפי מה שיתבאר אמנם מצאה בלא עת נדתה: וכונת אמרו מקולקלת אם נפסד העת הידוע לנדתה ונתקלקל וסתה וחוששת משום זוב אמנם אם שתהיה ספק זבה ותביא קרבן זבה אינו נאכל כמו שבארנו בערכין וכבר התבאר בהש"ס שאם יהי' הכתם שיעור ג' גריסין ושיעור הגריס כבר בארנו בנגעים הנה היא חוששת משום זוב ונאמר כגריס בא בכל יום וזה הכתם מראותה ג' ימים ולכך תחוש לזוב וזו היא סברת חכמים ורבי חנינא בן אנטיגנוס הוא האומר פה שאין בכתמים משום זוב וכן אוקים הש"ס זה הדבר ביחיד ואמר מאן חכמים רבי חנינא בן אנטיגנוס שאמר שכתם אחד לא תחוש לו משום זוב ואפילו היה בתכלית הגודל אלא אם לבשה ג' בגדים בדוקים ונמצא כתם על כל בגד מהם או שנמצאו ג' כתמים בבגד אחד בתנאי שיעמוד עליה זה הבגד שני ימים ותמצא ביום הג' כתמים ואז תהיה ספק זבה ותחוש לזבה והלכה כחכמים שאומרים חוששת משום זוב ואפילו בכתם אחד אם יהיה גדול השיעור כמו שבארנו:

14 הרואה יום י"א בין השמשות כו': זה הי"א יום כבר קדם לנו ביאורו ולשון זאת המשנה כמו שביאר הש"ס הוא כן הרואה יום י"א בין השמשות תחלת נדה וסוף זיבה ובשביעי לנדתה סוף נדה ותחלת זיבה וכן יום מ' לזכר יום פ' לנקבה בין השמשות וביאור זה שאם ראתה דם יום מ' או יום פ' בין השמשות וזה ספק אם ביום היתה הראיה ויהיה דם טהור או בלילה ויהיה דם טמא ואם ראתה ב' ימים רצופים והם הט' והיו"ד מן י"א אשר הם ימים הראוים לזיבה כמו שבארנו ויום הי"א אם ראתה דם בין השמשות הנה זה ספק אם ראתה הדם ביום ותהיה הראיה סוף זיבה לפי שהיא ראתה ג' ימים רצופים או תהיה זאת הראיה בלילה בליל י"ב ותהיה זאת הראיה תחלת נדה ולא תהיה זבה או אם ראתה דם יום ז' לנדתה בין השמשות וזה ספק גם כן אם ביום היתה הראיה ותהיה הראיה סוף נדה בהיותה השבעת הימים כולם בנדתה כמו שבארנו או ליל השמיני היתה הראיה ותהיה זאת הראיה תחלת זיבה ואם ראתה אחר זה יום התשיעי והיה מתחלת הנדה אשר הם ימי זובה ותהיה זבה הנה אלה כולן טועות והזיבה שלהן ספק ומביאות קרבן ואינו נאכל כמו שבארנו בערכין שכל הטועות מביאות קרבן ואינו נאכל ואמר ר' יהושע שוטות אמרו תני טועות וכונת מאמר ר' יהושע אשר אמר להאמת דבריו והועירנו בטועות הערה בבלתי טועות איך משפטו כי אל ירמוז אל זה המין מן ההערה אשר אנחנו בטבילה אשר היא קשה מאד ורבת משפטים ואני איני יכול להאריך בתכלית לבאר הפרצות הרבות הנופלות קרובות האפשרות וכל שכן שיפרצו פרצות רחוקות האפשרות כמו אלה שתראינה בין השמשות לבד וביום ידוע עוזר וזה רחוק הנפילה ואם לקחנו בהערה כפי מה שיחוייב מזה ירחיב עלינו המאמר והשתדלנו באמתיים: